ספר זה הוא ניתוח סוציולוגי-אנתרופולוגי של קהילות פסיכואנליטיות. לאורך פרקיו מראה הפילוסוף והפסיכואנליטיקאי ענר גוברין כיצד יחסי הגומלין בין מנגנונים של נאמנות מצד אחד וביקורת וספקנות מצד שני שמרו על חיוניותה של הפסיכואנליזה. גוברין מתאר ומסביר את המתח הקיים בפסיכואנליזה בין מה שהמחבר מכנה קהילות מוקסמות (קהילות המאמינות ועובדות לפי התיאוריה של קליין, ביון, קוהוט וכו') וקהילות מוטרדות (כמו אסכולה פסיכואנליטית חדשה או הגישה ההתייחסותית) ששואפות לשנות את הידע הפסיכואנליטי. הוא מנסה לענות על שאלות כמו: מה גורם לאנליטיקאים להיות מוקסמים מתיאוריה? מדוע היקסמות מתיאוריה מסוימת גורמת לדחייתן של תיאוריות אחרות? מה תפיסת האמת של האנליטיקאי המוקסם והמוטרד? הספר מלווה בתיאורי מקרים של רוברט סטולורו, חנה סגל, אנטונינו פרו ומייקל אייגן המדגימים את פעילותם של הוגים מוטרדים בתוך קהילות מוקסמות.