בוים: ראו אותו עוסק במלאכה זעירה. אין בקשה גדולה מזו. ראו אותו רוכן מעל חפץ גדול מעט יותר מכף ידו, ואוחז בו בכף היד הקטנה. כל היקום עוצר להביט בו. מי בעיני הבשר ומי בעיני הרוח. מי מדעת ומי בהיסח הדעת. הרואים והעיוורים. הילדים. הזקנים. העצים. הכלבים. השמיים. פחי האשפה. זהו הרגע היקומי שבו אוחז בוים בחפץ שגודלו ממוצע. רצח: מניין המתים עולה. גופות נוספות צצות ברחוב. נשים. ילדים. מנקה הרחובות הערבי. הגיבור גולוף. אבל לא רק גופות אנשים. גם החפצים מתים. קשה להסביר — משהו נידף מן העצם ואיננו עוד. איזו תנועה. מכונית הפיאט האדומה, נקועת הפגוש הקדמי, של הירקן. התמרור זהירות צומת מסוכן שלפני הקניון. כל פינת הרחובות ביאליק ואבא הלל. סרט שיער בצבע טורקיז. שקית פיסטוק חלבי. כספומט.