הקריאה בספר הזה טילטלה אותי. מצאתי את עצמי, את חיי ואת אהבותי כמעט בכל עמוד בו, ואני מניח שזה יקרה כמעט לכל הקוראים... רק לאחר שסיימתי את הספר המפתיע והנהדר הזה הבנתי שניתן לקרוא אותו גם כרומן בלשי. בקריאה כזאת אושרת קוטלר היא חוקרת פרטית, היוצאת להתחקות על עקבותיו של רוצח סדרתי שרשויות החוק עומדות מולו חסרות אונים. זהו רוצח יעיל וחרישי המטיל את אימתו על רוב הזוגות בחברת השפע המודרנית ומבצע בהם את זממו. הוא אינו ממית את קורבנותיו אך הורג בשקט את אהבתם, ובכך מחסל בשיטתיות אכזרית גם את הקשר הזוגי שלהם. ...אז מי עשה את זה? ואיך ניתן לעצור אותו? האם יש בכלל תשובה, ואם כן מה היא? אני מאחל לקוראות ולקוראים, לאוהבות ולאוהבים, חוויית קריאה דומה לזאת שהיתה לי. הדקו את חגורות המושב. פרופסור יורם יובל, מתוך ההקדמה לספרבמשך קרוב לשנתיים ראיינה אושרת קוטלר זוגות, יחידים ואנשי מקצוע בניסיון לענות על שאלה המעסיקה אותה כל חייה — איך שומרים על הזוגיות וגם על האהבה, ההתרגשות והתשוקה?איך ממשיכים לחיות מתוך תשוקה — לא רק למין אלא גם לחיים עצמם — בתוך המסגרת הזוגית.אושרת קוטלר ראיינה גברים ונשים, כולם אנשים חיים וקיימים שהיו אמיצים דיים לחשוף בפניה את צפונות לבם. רובם לא הצליחו לשמור על הנישואים ועל האהבה. מיעוטם ניצח את הסטטיסטיקה. באמצעותם ובאמצעות שיחות עם פסיכולוגית אבולוציונית, פילוסוף ופסיכואנליטיקאי, היא מנסה לנסח את הסינתזה שמחברת בין מה שעל פניו נראה בלתי ניתן לגישור — אהבה רומנטית ונישואים.