הקורא העברי המתוודע בשנים האחרונות ליצירה הספרותית רבת-הפנים של פרננדו פסואה, בוודאי יעמוד משתאה מול יצירת הפרוזה "הבנקאי האנרכיסט". הטקסט זכה למעמד מיוחד במכלול יצירתו של פסואה בראש וראשונה כיוון שהוא שייך לאותו מספר מצומצם מאוד של כתבים פרי עטו שראו אור בחייו. "הבנקאי האנרכיסט" התפרסם בשנת 1922, בגיליון הראשון של כתב-העת Contemporânea, כיצירה של פסואה עצמו, ולא של אחד מעשרות ההטרונימים שברא ואשר איכלסו את עולמו הספרותי הייחודי. אלא שזו לא הסיבה היחידה שהטקסט בולט עד היום ברשימה הביבליוגרפית והארוכה והמתארכת של הגאון הפורטוגלי, שנולד ב1888- ונפטר ב1935- והוא בן 47 בלבד.כמקובל ביצירה סאטירית, "הבנקאי האנרכיסט" מלגלג על עצם המחשבה שתיקון-עולם אפשרי. לשיטתו של הבנקאי, כל מה שהוא יכול לעשות כאנרכיסט הוא לנגוס נתח גדול ככל האפשר מעוגת העולם ולצבור אותו מתוך תקווה שאחרים ינהגו כמוהו עד להתמוטטות השיטה, שמעצם היותה שיטה, היא דיקטטורה בעלת סדרים חונקים שהעוול מובנה בה ללא תקנה.פרננדו פסואה אומר שכדי להיות עצמך, עליך להיות אחר, ושהחירות מצויה באפשרות להתרחק מבני-האדם. כאן הוא מציע לנו אפשרות משלימה: להשתעשע מיופיו של הפרדוקס, למשוך בכתפינו ולצחוק בצחוק העוקצני של אדם חכם המביט על העולם ויודע שאין לו תקנה.