ספר זה דן בוויכוח בין הפוסט-ציונות לבין הזרם המרכזי של הציונות העכשווית. הפוסט-ציונות שוללת מכול וכול את עלילת הסיפור הציוני של ההיסטוריה היהודית ואת ההצדקה שהסיפור הזה מבקש לספק להקמתה וליהודיותה של ישראל. הזרם המרכזי של הציונות נותן לסיפור הציוני שני פירושים: קנייני והיררכי. הספר דוחה הן את הפוסט-ציונות, הן את הציונות הקניינית והן את הציונות ההיררכית. הוא מציע ציונות שלישית, ציונות שוויונית. ציונות זו נעקרה בעשרות השנים האחרונות מן הזרם המרכזי של הציונות, למרות שורשיה העמוקים בהיסטוריה הרעיונית והמעשית של הציונות. הספר מברר את הנחות הפילוסופיה החברתית והפילוסופיה המוסרית העומדות ביסוד הפירושים השונים של הציונות וההתנגדות לה. הוא מברר את ההשלכות של הנחות אלה על ההיסטוריוגרפיה הציונית ועל הציונות כרעיון מדיני. הוא עושה זאת הן בסוגיית ההבדל בין מעמד היהודים למעמד הערבים בארץ ישראל והן בסוגיית ההבדל בין מעמד יהודי ישראל למעמד יהודי העולם. בעשותו זאת מבהיר הספר את אפשרויות הפירוש המרכזיות של הציונות כרעיון מדיני וכתנועה היסטורית ומבסס פילוסופיה מדינית לעם היהודי. חיים גנז הוא פרופסור לפילוסופיה של המשפט ולפילוסופיה של המוסר והמדינה באוניברסיטת תל אביב ועמית מחקר בכיר במכון הרטמן בירושלים. בשנת 2012 זכה בפרס מפעל הפיס על שם לנדאו בתחום מדע המדינה ויחסים בינלאומיים ובפרס חשין למצוינות בחקר המשפט. בספר זה ממשיך גנז ומפתח נושאים שבהם עסק בשניים מספריו הקודמים: A Just Zionism: On the Morality of the Jewish State (Oxford University Press, 2008); The Limits of Nationalism (Cambridge University Press, 2003)