"בעולם כולו אנשים תמיד מקווים לשוב ולהשיג משהו שאבד. אבל לפעמים עלינו להניח זיכרון של דברים מסוימים בשידה של חרטות קטנות. ועם זאת לעתים נגלה בין קפליה של ממחטה ישנה, צדפה או אבן חסרת חשיבות שפעם גילמה את שעות אחר הצהריים המאושרות ביותר שלנו."

1967. קיץ של אהבה חופשית, סמים ומהומות ברחובות. הקיץ שבו מפגש מקרי בברוקלין הוביל שני צעירים אל דרך האמנות: פטי סמית תהפוך למשוררת-זמרת, אמנית במה, ורוברט מייפלתורפ יהפוך לאחד הצלמים האמנים הפרובוקטיביים והחשובים בתולדות הצילום.

רק ילדים, ספרה האוטוביוגרפי של פטי סמית, מביא את החלום ושברו, היצר והיצירה והקשר הייחודי בין שני אנשים שאהבו מאוד אבל לא יכלו לחיות יחד. "הוא רצה למכור את נפשו, ואני רציתי להציל את נפשו," כותבת פטי על רוברט.

רק ילדים הוא הצדעה לניו יורק הזוהרת והאפלה גם יחד, ובין דפיו פועמים ונושמים האמנים, הדלפונים, העשירים, הזונות ועושי הצרות של העיר. סמית מנציחה סיפור-אגדה מהחיים, אגדה שהיתה באמת, על שני אמנים שעשו את כל הדרך עד לתהילה, ובסופו של דבר נותרו, בנפשם, רק ילדים.