זה כור גרעיני", הדהים מאיר דגן את בכירי הממשל האמריקאי באפריל 2007, כאשר הציג להם תצלומים של מבנה משונה בסוריה. "לאיש הזה יש ביצים", הפתיע הנשיא בוש את יועציו ביולי, לאחר שראש הממשלה אולמרט הודיע לו שישראל תפעל בעצמה. "מספר קטן של מטוסים — זה כל מה שדרוש כדי לבצע את המשימה", אמר ראש אמ"ן עמוס ידלין לאולמרט באוגוסט. "אנחנו צריכים לתקוף הלילה", השיב הרמטכ"ל גבי אשכנזי ללא היסוס לשאלת ראש הממשלה ב־5 בספטמבר. "אתם נשלחים היום להשתתף בביצוע משימה בעלת חשיבות עליונה", אמר מפקד חיל האוויר אליעזר שקדי לטייסים לפני צאתם למשימה. באותו לילה, עוד לפני השעה שתיים, שבו כל המטוסים בשלום לבסיסם. קוד אריזונה מספר במלואו את הסיפור הסוחף על השמדת הכור הגרעיני "אל־קיבאר", מהצד הישראלי ומהצד האמריקאי. הוא מספק הצצה נדירה למה שקורה מאחורי דלתות סגורות ובוויכוחים סוערים בבית הלבן, במשרד ראש הממשלה ובבור הפיקוד התת־קרקעי של צה"ל. בעשותו זאת, פורם המחבר, יעקב כץ, את הקשר הסבוך בין שיקולים ביטחוניים לאינטרסים פוליטיים ובוחן לעומק את השאלה שאי אפשר להתעלם ממנה: האם אירועי 2007 היו רק קדימון לעימות הרה גורל עם איראן? יעקב כץ הוא העורך הראשי של העיתון "ג´רוזלם פוסט", ובמשך כעשור היה הכתב והפרשן הצבאי שלו. בשנת 2012 היה עמית בכיר במרכז ניימן לתקשורת באוניברסיטת הרווארד. ספריו הקודמים, ישראל נגד איראן – מלחמת הצללים וקוסמי הנשק - כיצד הפכה ישראל למעצמת־על של חדשנות צבאית, ראו אור בהוצאת כנרת, זמורה