"עד לפני כמה שנים יצאתי לרחוב כשמגן דוד תלוי על צווארי. הייתי גאה בשמי, אסתר וידל, ולא הנמכתי את הקול כשאמרתי אותו בסניף בדואר. לא היינו בסכנה בעיר. לא תקפו אותנו ביציאה מבית הספר, מבית הכנסת או מהבית. לקרוא למישהו 'יהודי מלוכלך' היה איסור חברתי. לא העליתי על דעתי שייתכנו בפריז מהומות נגד יהודים שבהן יונפו סכינים, מחבטי בייסבול ומוטות ברזל. אם לומר את האמת, לא האמנתי שיבוא יום ואשמע בהפגנות צעקות 'מוות ליהודים'."

אישה צעירה, שני ילדים, שתי אהבות. הפחד, התשוקה, התקווה, הפיתוי לעזוב את צרפת ולעשות "עלייה". אבודה בפריז הוא רומן שנכתב בסערה של עצב וזעם על רקע האנטישמיות הגואה בצרפת.