כשווינסטון צ'רצ'יל הלך לעולמו, נאמר עליו שבימים האפלים של מאי-יוני 1940, כשבריטניה ניצבה לבדה בפני האויב הנאצי המפלצתי, הוא גייס את השפה האנגלית ושלח אותה לשדה הקרב. השפה נהפכה לכלי הנשק העיקרי, אם לא היחיד, שלו אל מול מכונת המלחמה הגרמנית המשומנת והאדירה, שכבשה, רמסה והכניעה מדינה אחר מדינה באירופה.

מצבה של בריטניה נראה אז נואש. חלק הארי של צבאה היה לכוד בין הצבא הגרמני המסתער קדימה ובין התעלה האנגלית, ובנות בריתה קרסו בזו אחר זו. המורל הלאומי היה בשפל חסר תקדים. צ'רצ'יל עצמו היה נתון במצוקה פוליטית: הוא נבחר לתפקיד ראש הממשלה על אפו ועל חמתו של פרלמנט לעומתי, שחלקים גדולים מתוכו לא רצו בו ולא צידדו במדיניותו הכוחנית מול היטלר, והעדיפו גישה של פיוס. באופן מפתיע, ובניגוד לתדמיתו הלוחמנית, נחשף כאן שבנקודת זמן מסוימת היה נראה שאפילו צ'רצ'יל הנחוש עמד להיכנע והיה מוכן לשיחות שלום עם גרמניה. למרבה המזל הוא התעשת בזמן.

אנטוני מקארטן משרטט ביד אמן את האתגרים העצומים שעמדו לפני צ'רצ'יל ואת אופן ההתמודדות הייחודי לו. בהסתמך על יריעה רחבה של מקורות מתחקה המחבר אחר שורשי הנאומים הבלתי-נשכחים של המדינאי הבריטי, שמגיעים עד קיקרו, האורטור הגדול של העולם העתיק, ואחר הדרך הגאונית שבה בנה את נאומיו המפוארים, שבאמצעותם הציל את האומה הבריטית – ואת העולם כולו – שניצבו על עברי פי פחת.

הספר זכה לעיבוד קולנועי משובח, וגארי אולדמן, שגילם את צ'רצ'יל, זכה על תפקידו זה באוסקר.